ראיון עם מנכ"ל עיריית תל אביב- יפו
מנחם לייבה
המוניציפוד מארח לראיון את אחד המנכ"לים הותיקים והבולטים בשלטון המקומי לשיחה על סוגיות מרכזיות בשלטון המקומי ועל המאפיינים הייחודיים של העיר.
נתחיל כמתבקש באתגרי התקופה לאור ההתמודדות עם נגיף הקורונה- כיצד מתמודדת העירייה?
מדובר בתקופה לא פשוטה, בעיקר ברמת המדינה אך גם אנחנו, כעיר גדולה, נוקטים פעולות רבות בנושא- הקמנו מערכות מידע ייחודיות על מנת להתמודד עם התפשטות הוירוס, אנחנו פועלים בקרב אוכלוסיות שבהן שיעור הדבקה גבוה במיוחד וכן נוקטים פעולות הסברה ומתן מענים לציבור.
העיריה משתפת פעולה עם פיקוד העורף בנושא הפינוי למלוניות ומפעילה מערך אכיפה לקיום הנחיות משרד הבריאות.
ובימי שגרה מהם אתגריה המרכזיים של העיר?
התקציב השוטף של עיריית תל אביב- יפו עומד על כ-5.5 מיליארד ₪ לשנה ותקציב הפיתוח על בין 2-3.5 מיליארד ₪ בשנה. בנוסף יש לנו למעלה מ-20 תאגידים עירוניים עם מחזור כולל של למעלה מ-2 מיליארד ₪ . בסך הכל אנחנו מדברים על כ- 10 מיליארד ₪. ואנחנו תלויים בעצמנו. זה מה שאולי מבדל את העירייה שלנו ועוד כמה עיריות אחרות מיתר השלטון המקומי- שאנחנו אמורים לייצר את מקורות ההכנסה בעצמנו.
זה אולי ישמע שחוק אבל המפתח להצלחה של כל עיר, ללא הבדל גודל, הוא התרבות הארגונית. זה הנושא שאני משקיע בו את עיקר זמני, בסופו של דבר המשאב החשוב ביותר שקיים לעירייה הוא העובדים שלה הם מה שגרם לאורך השנים להצלחה וגם לכישלון. חושבים שעיריית תל אביב- יפו היא עשירה ותמיד הייתה עשירה, העיר העברית הראשונה שתמיד הייתה נחשבת, אבל מתוך 110 שנות קיומה של העיר אני חושב שלפחות 80-85 שנה מחייה, העיר הזו הייתה עיר שבקושי יכלה לנהל את עינייניה הכספיים עם גירעונות גבוהים מאוד. קח למשל את 2002, אנחנו עיר עם גירעון נצבר של קרוב ל-900 מיליון שקל, הלוואות מבנקים בהיקף של 2.2 מיליארד שקל, ואוברדראפט קבוע בעובר ושב. זאת אומרת בחוסר יכולת לשלם שכר לעובדים לא לפני 100 שנה, ב-2002.
אנחנו לא יכולנו להשלים עם זה ונדרשנו לצאת מהמצב, מדובר באתגר מנהיגותי וניהולי כבד ואני חושב שאחת הבעיות הקשות שעל סדר היום הציבורי היא האמון הפוחת בעובדי המערכת הציבורית. זה השיח הציבורי והתקשורתי- שבעצם המגזר הציבורי הם אוכלי חינם.
הדבר הזה בסופו של דבר הוא נבואה שמגשימה את עצמה. אתה לא יכול לחשוב, גם כמנהלים בתוך המערכת בהרבה מאוד רשויות וגופים ציבוריים, שהעובדים הם הבעיה שלך ולצפות שהעובדים יספקו תוצרת ויתנו הכל כדי שהארגון יצליח. זה לא עובד.
קח דוגמה לשיח לא הולם- שר האוצר, ישראל כ"ץ, בא עם הצעה להפחתת שכר במגזר הציבורי בעקבות משבר הקורונה. אני באופן אישי תומך ברעיון הזה, המדינה בתקופה כלכלית קשה ואני בעד הפחתת שכר שתהיה מידתית, דיפרנציאלית ומוגבלת בזמן אבל זה צעד שצריך לעשות תוך כבוד והערכה לעובדים ולא מתוך זלזול עם אולטימטומים להסתדרות שמייצגת את העובדים. לא כך מתייחסים לסקטור הציבורי.
אותו דבר גם במערכות העירוניות, אם אתה כמנהל לא מאמין ביכולתם של העובדים לספק את הסחורה, לקדם את העירייה ולתת את הנשמה בשביל שהעיר תצליח- אין לך שום סיכוי להצליח. כאשר הכוח המרכזי שלך הוא העובדים ואתה לא מאמין בהם זה ישתקף בכל דבר שתעשה.
אם הלך המחשבה הוא שהעובדים הם הבעיה וסרח עודף והלוואי שהיה אפשר להחליף את כולם בעובדי קבלן ויועצים- אז אין תקומה למערכת. זה לא נכון לארגונים פרטיים ובוודאי שלא לציבוריים.
ואולי הבעיה אינה באיכות העובדים אלא בריבוי המנגנונים? האם יש הצדקה במדינה קטנה ל257 רשויות מקומיות?
אין שום הצדקה לכל כך הרבה רשויות. אין הצדקה ליותר מ-30-40 בכל הארץ. דרך אגב, תהליך דומה עשו בדנמרק, היו שם גם משהו כמו 250 רשויות שהצטמצמו דרמטית לאחר רפורמה (המדובר ברפורמה מוניציפלית חריגה בהיקפה שנערכה ב2007 בדנמרק ובמסגרתה צומצמו מספר הרשויות המקומיות מ-271 ל-98 ומספר המחוזות הופחת מ-14 ל-5 במטרה לנצל יתרונות לגודל ולשפר את השירות לתושב- א.נ.)
אין שום הצדקה לכל כך הרבה רשויות שבסופו של דבר לא ממצות את היכולת של השלטון המקומי בכללותו לספק איכות חיים גבוהה לתושב. העיר תל אביב- יפו תשמח להתאחד עם הרבה מאוד רשויות מקומיות סביבה. הרשויות המתבקשות הן הרצליה, רמת השרון, רמת גן, בני ברק, פתח תקוה וגבעתיים. מדרום ניתן לצרף את חולון, בת ים, רחובות, נס ציונה. זו תהיה רשות מאוד גדולה שתאפשר שירותים ברמה גבוהה לתושביה.
המכשול המרכזי לאיחוד רשויות הוא פוליטי, הפוליטיקה הרי תסכל כל מהלך של איחוד רשויות היות וראש העיר וסגניו הם על פי רוב דמויות חזקות גם במפלגות האם שלהם בפוליטיקה הארצית. עובדה שגרמה להכשלת המהלך המתבקש עד כה.
לסיכום אנחנו בעד איחוד רשויות והיינו בעד גם כשדובר באיחוד שלנו עם בת ים ולא בגלל שמדובר באיחוד נכון גיאוגרפית- היה עדיף שבת ים תאוחד עם רשויות אחרות. אך כשהגיע היוזמה אנחנו נרתמנו לעניין ואפילו כבר סיכמנו את כל הנושאים הכספיים עם משרד האוצר שיזם את המהלך. אלא מה? הלחץ הפוליטי שהפעילה עיריית בת ים על משרד הפנים הוביל לכך שמשרד הפנים החליט שהאיחוד יבוצע ב-2023. שזו צורה מנומסת לבטל את האיחוד. הכל הפוך על הפוך, במקום לעודד את האיחוד המתבקש הזה טרפדו אותו. הרי מה יש לתל אביב להוסיף על גבה עיר שבזמנו הייתה פושטת רגל?
מה המוטיבציה באמת?
המוטיבציה היא של ראש העיר שרוצה להוביל את השינוי המתבקש בכל המערך של השלטון המקומי. אנחנו מאמינים שיש כאן ריבוי רשויות שגורם לחוסר יעילות, בזבוז משאבים, חוסר חשיבה אזורית, כפילויות, בעיות פיתוח ועוד אלף צרות אחרות. מתוך ההכרה בחשיבות המהלך אמר ראש העיר- גם אם זה יעלה לי בתפקיד אני מוכן. אני הולך על זה. מבחינה פוליטית אין ספק שהיה מחיר לתמיכתו באיחוד.
מבחינת תמהיל התושבים אני יכול להגיד שאיחוד עם בת ים היה גם מאזן את הפערים הכלכליים- חברתיים שיש בין תושבי צפון העיר לדרומה. בת ים על תושביה יכולה לתרום לאיזון אשר גם משקף נכון יותר את החברה הישראלית בכללותה. אבל לצערי זה לא הסתייע, זה כבר לא יקרה.
בהמשך ללחצים הפוליטיים שהזכרת ולביטול דה- פאקטו של האיחוד על ידי השלטון המרכזי, מה טיב היחסים עם משרדי הממשלה בתור העירייה אולי החזקה והבולטת בשלטון המקומי?
אנחנו מצליחים לנהל יחסים ענפים מול משרדי הממשלה ברמה יום יומית ובצורה טובה הודות לכך שאנחנו עיר גדולה ודפוסי החשיבה שלנו מתאימים לרשויות לאומיות. אנחנו מדברים את השפה, מפעילים ראיה אזורית ושיקולים נרחבים ואין דומה הדבר לראש רשות קטנה שמתנהל עם משרד התחבורה לצורך הדוגמה על תוספת של כמה דקות ברמזורים לתל אביב וחזרה.
אותו דבר לגבי משרד האוצר, בהרבה מקרים אנחנו משמשים עבור האוצר ממש גוף מטה- קח למשל את המשבר האחרון, אנחנו הכנו את כל עבודת המטה עבור מתווה הנחות ארנונה לעסקים בתקופה הזו. צריך להבין שבאוצר יש אולי שני פקידים על כל השלטון המקומי, אצלנו יש יכולת לבצע עבודת מטה שיכולה לשרת את כלל הרשויות.
במסגרת ההשפעה הרחבה יותר מהמסגרת המוניציפלית, ראש העיר רון חולדאי מוביל גם את פורום ה-15, מדוע נדרשת מסגרת נפרדת מהמרכז לשלטון מקומי?
אנחנו כמובן חלק מהשלטון המקומי בכללותו, מטרת הפורום לקדם נושאים שרלוונטיים יותר לרשויות העצמאיות והגדולות מאשר ליתר הרשויות במדינה. כמובן שאנחנו לעולם לא נקדם במסגרת הפורום אינטרסים שירעו עם יתר הרשויות המקומיות שאינן חברות בפורום. להפך, הרבה פעמים הפורום נרתם לטובת מטרות שכלל אינן נוגעות לו למשל כאשר משרד האוצר מאיים בקיצוץ במענקי האיזון, גם עיריית תל אביב שכלל אינה נתמכת במסגרת מענקי האיזון תשבות לאות הזדהות כי שביתה בדימונה לא עוזרת לאף אחד. אם אין שביתה בתל אביב- אין שביתה.
מעבר לכך, עיריית תל אביב- יפו שמחה לשיתופי פעולה ולהעברת ידע ומברכת על כל הזדמנות לקשר עם רשויות אחרות. ישנם הרבה מאוד נושאים אשר מפותחים מאוד ברשויות מסוימות ולצערי בגלל מחסור בתקשורת ובשיתוף פעולה לא מבוצעים גם ברשויות אחרות. האינטרס שלנו הוא לחזק את כולם ולא להחליש מישהו כדי להיראות יותר חזקים. אני חושב שאנחנו העירייה היחידה שמחזיקה פונקציה ייעודית לקשרי ערים פנים ארציים.
אמנם לא דומה מינהל הנדסה של 350 עובדים לאגף הנדסה של 10 אנשים וישנם פערים בידע שנצבר לאורך השנים אבל חשוב לציין שמעבר לגודל ישנן רשויות רבות שהן אולי קטנות אבל מתפקדות היטב. אני מכיר את הרשויות שאתם באים מהן, דימונה היא דוגמה לעיר נהדרת ומתפקדת וכך גם מעלה אדומים. לא פשוט להקים במדבר ערים ירוקות, יפות ומתפקדות עם מערכות חינוך מצוינות. יש הרבה רשויות שיש מה להתגאות בהן, הרבה יותר ממה שחושבים. בסופו של דבר הרשות קרובה לתושביה, ראש העיר רוצה להיבחר, רוצה בטובת התושבים והרשויות הרבה פחות מושחתות ומסואבות ממה שעשוי להשתקף אולי בתכניות סאטירה. אני רואה את העשייה ואת התנופה של הפעולות בשלטון המקומי, את הקשר הבלתי אמצעי מול התושב, את ההתנהלות התקציבית האחראית, את היוזמה ואני אומר- יש לנו במה להתגאות.
תל אביב קלטה שיעור גדול מקרב מהגרי העבודה לישראל, מה שהעמיק עוד יותר את הפערים בין מרכז-צפון העיר לבין דרום העיר ויפו. כיצד מתמודדים עם המגמה ומה השאיפה עתיד?
אנחנו מאמינים שלא משנה מה הסיבה שבגללה הגיע המהגר הלא חוקי, ברגע שהוא נמצא בעיר צריך לטפל בו. בני אדם הם בני אדם וילדים הם ילדים. יש לזה אגב התנגדות לא מועטה מקרב התושבים אבל זוהי המדיניות. הם בני אדם והם זכאים לשירותים.
צריכים לנהוג בצורה מכובדת ואנושית בכל אדם ולא משנה מה נסיבות חייו, בסופו של דבר מי שחושב שאפשר להתעלם מהאוכלוסייה הזו ולא לספק לה את השירותים האלמנטריים משלה את עצמו. הרי בסוף זה יכה בנו- לילדים האלה יש נטייה לגדול בשנה כל שנה. יש להם נסיבות חיים קשות ואנחנו מנסים, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, לספק להם אפשרות לעתיד טוב יותר. אמנם שירותי בריאות אנחנו לא מצליחים לספק אבל הם נקלטים במערכת החינוך כמו כל תושב.
נקלטים במערכת החינוך הקיימת או במערכות נפרדות למהגרים?
נקלטים במערכות נפרדות מכיוון שהם גרים באזורים נפרדים. זו אכן דילמה לא פשוטה ואנחנו מתמודדים איתה. כפי שאמרתי אנחנו משתדלים לתת להם את המיטב, לרבות תוספת אמצעים בחינוך כדי לספק להם אפשרות להזדמנות שווה לפרנס את עצמם בכבוד בעתיד ולא רק בעבודות שחורות. זה בעצם האתגר שלנו.
העיר חווה בימים אלה פיתוח מואץ, הן של תשתיות תחבורה והן של בניה למגורים במסגרת תמ"א 38 כיצד מתאימים את התשתיות העירוניות הקיימות לגידול במספר התושבים?
תכנון עירוני הוא תהליך ארוך ומורכב שמחייב איזון בין הצרכים השונים. הבסיס הוא תכנית המיתאר שמגדירה כיצד אנחנו תופסים את העיר על כל היבטיה- דיור, תעסוקה, תחבורה, שטחים ציבוריים ועוד. בסופו של דבר לא תקודם תב"ע שלא מתחשבת בתכנית המיתאר ומספקת מענה לצרכים הציבוריים, התחבורתיים ועוד. בסוף צריך למצוא את האיזון והתמהיל הנכון כדי שבסופו של דבר העיר תצליח להתפתח.
מה שהופך את תל אביב לעיר שהיא זו האורבניות והאורבניות נובעת מעירוב השימושים. מה ההבדל בין שכונה צפונית לבין שכונה במרכז העיר? רמת אביב ג' היא שכונה סגורה ואין לך מה לחפש שם אם אתה לא גר בה. לעומת זאת, במרכז העיר אין שכונה אתה יכול להגיע מכל מקום לכל מקום וכל רחוב הוא יציאה לציר האורכי או הרוחבי. קומת הקרקע בדרך כלל תהיה מסחרית. אין קניון, המסחר מתנהל ברחוב. זו העיר החדשה.
תסתכל על כל עיר בארץ ותגלה שהיא פרברית ומורכבת משכונות מבודדות, התושבים לא רוצים לידם עסקים ורעש, תן להם פארק קטן ושקט- דירה לבדד תישכון. לעומת זאת בתל אביב אין הפסקה- כל ההתרחשות האורבנית, התושבים, העסקים, הכל קורה בערבוביה ובלאגן. זה הקסם של העיר ואת הקסם הזה אנחנו רוצים לשמר גם בעתיד.
*תודה מיוחדת למחלקת השותפויות של עיריית תל אביב- יפו, ראיון זה הוא המשך לשיתוף הפעולה הענף עם עיריית דימונה.